כנסיית הבשורה האורתודוקסית

ידועה גם ככנסיית גבריאל הקדוש וכנסיית באר מרים. כנסייה קטנה זו, בעלת החזות החיצונית העתיקה דמוית המבצר, היא אחת היפות והמיוחדות בארץ. הכנסייה, ע"פ מיטב המסורת של הנצרות המזרחית, עמוסה בשלל ציורי קיר, איקונות ונברשות. קול המים המפכפכים ממקום הנביעה שבתוכה וצבעיה העזים והחמים משרים על המבקר בה תחושה של חמימות ורוחניות. 
כנסייה זו היא המקום הקדוש ביותר עבור הקהילה היוונית-אורתודוכסית בנצרת ובנויה במקום בו, ע"פ מסורת קדומה, הייתה בשורת המלאך גבריאל למרים בעת שירדה לשאוב ממימי המעיין.
הכנסייה הוקמה בתקופה הצלבנית בראשית המאה ה-12, זמן קצר לאחר הכיבוש הצלבני, הוחרבה בתקופה הממלוכית ע"י הסולטאן הממלוכי ביברס, באמצע המאה ה-13, ונבנתה מחדש בתקופה העות'מאנית בשנת 1750. 
 
היסטוריה של הכנסייה 
 
הכנסייה בנויה במקום שלפי מסורת קדומה, המקובלת על היוונים אורתודוכסים, בישר המלאך גבריאל למרים שהיא עתידה להרות מרוח הקודש וללדת את בן האלוהים. אירוע מכונן זה קרה בעת שמרים ירדה לשאוב מים מן המעין. מקורה של מסורת זו היא בספרות חיצונית מאוחרת הידועה בשם "פרוטו איוונגליון ע"ש יעקב" (שנכתבה, ע"פ המסורת, ע"י ג'ימס הקדוש). המסורת מספרת שגם ישו הילד ירד עם אמו למעיין זה כדי לשאוב מים. 
הכנסייה הוקמה לראשונה בתקופה הצלבנית בראשית המאה ה-12, מעט לאחר הכיבוש הצלבני. באזור הקריפטה (המערה) שבכנסייה ניתן לראות את השרידים הצלבניים. בתקופה הממלוכית ב-1263 הרס הסולטאן ביברס את הכנסיות הנוצריות בנצרת, ועמן את כנסיית גבריאל הצלבנית. בין השנים 1628 – 1634 היה המעיין בחזקת הפרנציסקאנים, שהקימו מעליו חדר מקומר. אך בשנת 1749 נתן דאהר אלעמר פירמאן (כתב זכויות) ליוונים-האורתודוכסים לבנות מחדש את הכנסייה ומאז המקום בחזקתם. בשנת 1750 הקימו היוונים-אורתודוכסים את הכנסייה וקראו לה "כנסיית הבשורה". 
 
תאור הכנסייה
 
הכנסייה נחלקת לשניים: מבנה התפילה המרכזי מהמאה ה – 18 והחלק הקדום, שנשתמר היטב, מהמאה ה-12, שאליו מגיעים דרך מעבר קמרוני מדופן באריחים עות'מאניים. בקריפטה במה מוגבהת, ומאחוריה מקום הנביעה המוביל מים מן המעיין שמעל לכנסייה, דרך הכנסייה אל הרהט הנמצא בכיכר מרים, הידוע גם כ"באר מרים". על הקירות כתובת בערבית: "הבשורה למרים ליד המעיין". במקום בו מתחיל האפסיס ישנו בור מים מוגבה לנוחות עולי הרגל הנוטלים מכאן את המים הקודשים. מעל המזבח תמונה המוקדשת לבשורה. 
 
הכנסייה בנויה בצורה אופיינית לכנסיות יווניות-אורתודוכסיות בגליל: בנייה מסיבית המזכירה מעין מבצר. היא נחלקת לאולם תווך ושתי סיטראות ומעליה מתנוסס מגדל פעמונים מרובע. המזבח מוסתר ע"י חוצץ עץ מעוטר (איקונוסטזיס) שניתן כמתנה לכנסייה ע"י סוחר יווני עשיר ב-1767. החוצץ העשוי עץ מעוטר בתבליטים ואיקונות של חיות מפותלות ועוד איקונוגרפיה יוונית טיפוסית המזכירה את זו המצויה בכנסיית המולד בבית-לחם ובמנזר מרסאבא במדבר יהודה. 
מאחורי האיקונוסטזיס, ליד המזבח, מצויות איקונות קדומות רבות, אך זמנן ומקורן המדויק אינם ברורים. חלק מהאיקונות ניתנו לכנסייה ע"י עולי רגל רוסים שהרבו לבקר במקום בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים. המוסקוביה, מרכזם של עולי הרגל הרוסים, נמצאת בסמוך לכנסייה. הכנסייה עוטרה מחדש ב-1977/8 ע"י אומנים מרומניה, לאחר שהעיטורים הקודמים לא עמדו בפגעי הזמן. עיטורי הכנסייה מתארים, בין השאר, את בשורת המלאך גבריאל למרים ליד המעיין. במתחם הכנסייה נמצא אולם השייך לעדה האורתודוכסית בעיר. אולם זה משמש כמועדון, ניחום אבלים וכינוסים שונים של העדה. האולם נבנה בעזרת תרומתו של בדיע אל נוס ונקרא ע"ש אביו, בשארה אל נוס. 
 

 

map

פרטי יצירת קשר:

טלפון: 
שעות פתיחה: 
ב' - א': 5:00 pm-12:07 am