מעיין מרים

כיכר המעיין
 
בכיכר המעיין נמצא הרהט ("סביל" בערבית) הידוע בשם באר מרים או מעין מרים. 
 
על-פי המסורת נהגה מרים הקדושה, אמו של ישוע, לרדת ולשאוב מים באזור זה. יש המאמינים שכאן רחצה מרים את ישוע ואת חיתוליו ואף ישוע  עצמו נהג לרדת למעין כדי להביא מים לאמו מרים. בנוסף, היה המעין בעבר מקור המים היחיד של העיר ובו נאספו תושבי העיר ועוברי אורח על מנת לשאוב מים. הכיכר והרהט שופצו והרבה מטבעות ותכשיטים אשר שוחזרו לקראת שנת 2,000. בחפירות שנערכו במקום נמצאו שרידים של תעלות ובריכות מים מתקופות שונות והם מוצגים באולם הישיבות בעיריית נצרת. הצורה הנוכחית של הרהט זהה לזאת שמוצאים בתמונות שצילמו הצליינים במאה ה-19.   
 
   המעין ומימיו נחשבים מקודשים בעיני נוצרים ומוסלמים ובדורות קדומים נהגו לייחס למים תכונות יוצאות דופן של מרפא. במאה ה- 17 נהגו לשלוח לצרפת בקבוקי מים מבאר מרים והכנסייה הקתולית בימי-הביניים אף העניקה מחילה על עוונות למבקרים באתר זה.
 
היסטוריה של המקום
 
מקור הנביעה של המעיין היא מערה המצויה שלושים מטרים מצפון לכנסיית הבשורה האורתודוכסית. בתחילה, הייתה הבאר ממוקמת במעין הנמצא כיום בתוך כנסיית הבשורה האורתודוכסית. עם בנייתה של הכנסייה בתקופה הצלבנית נמנעה גישת המקומיים למעיין ולכן הוקם תחליף בצורת רהט ציבורי אליו הובלו המים מן הכנסייה. עם הריסת הכנסייה בתקופת הכיבוש הממלוכי ייתכן שתושבי הכפר חזרו לשאוב את המים ממקום הנביעה המקורי. עם בניית הכנסייה הצלבנית ואחר מכן העות'מאנית ב – 1750 נשאבו המים לנוחיות התושבים החוצה, עד לרהט הציבורי, בו הם זרמו באופן חופשי בכל שעות היממה. עודפי המים נוצלו ע"י החקלאים להשקיית שדותיהם. רהט ציבורי זה הפך למקום המפגש של תושבי העיר והיה אחד המקומות הציוריים ביותר בנצרת, כפי שהונצח ע"י עולי הרגל. כל אלה הופכים את כיכר המעיין לאתר בעל חשיבות דתית, היסטורית ותרבותית. הרהט והעץ לצדו הפכו לסמל העיר ומשמשים את הלוגו של עיריית נצרת.
 

 

map

פרטי יצירת קשר:

טלפון: